מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן הינו מוזיאון לאמנות חזותית עכשווית המציג תערוכות מתחלפות של אמנים הפועלים בישראל ומחוצה לו וכן תערוכות מאוסף המוזיאון. תצוגת הקבע במוזיאון מוקדשות לאחים אורי ורמי נחושתן - בני הקיבוץ שנפטרו בנסיבות טראגיות בהיותם צעירים. המוזיאון ממוקם בצפון הארץ, דרומית לכינרת בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.                                     

המוזיאון הוקם ביוני 1958 ביוזמתו של חבר הקיבוץ מאיר נחושתן לזכרם של שני בניו, אורי ורמי, שמתו בנסיבות טראגיות שונות בהיותם בני 17. אורי נחושתן נפל במלחמת העצמאות בקרב לשחרור רמלה-לוד. רמי נחושתן, נפטר שש שנים לאחר מות אחיו הגדול מהכשת נחש, בעת שהוא ובני כיתתו שהו בקיבוץ יראון שבגליל לצורך סיוע לבני הקיבוץ. שני הבנים בלטו מילדות בכישרונם לציור והכל ניבאו להם גדולות בתחום זה. אורי ורמי נחושתן גדלו בקיבוץ אשדות יעקב. במלחמת העצמאות, בטרם מלאו לו שמונה עשרה שנה, התגייס אורי, האח הבכור, לגדוד הקומנדו בחטיבה 8 ושימש כסגן מפקד מחלקה בפלוגת הג'יפים. הוא נהרג בקרבות רמלה-לוד. אחיו רמי נשלח עם בני כיתתו להגשת עזרה בקיבוץ יראון שבגליל. ובהיותו בשדה הוכש על ידי נחש צפע בן שבע עשרה ומחצה היה במותו. עוד בילדותם התבלטו האחים נחושתן בכישרונם האמנותי, וציורים משל אורי אף נדפסו ב"דבר לילדים" באותן השנים.

בתחילה היה זה מבנה צנוע בו הוצגו רק עבודותיהם של האחים. עם הזמן התפתח המוזיאון והפך למוזיאון לאמנות מודרנית בדגש על התמודדות אמנותית עם בעיות החברה הישראלית. 
את שני אגפיו המקוריים של המוזיאון תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון (בשנת 2015 פרסם המוזיאון קטלוג העוסק בתולדות אדריכלות המבנה). בזכות עיסוקו של מאיר נחושתן ביציקת נחושת הוא היה בקשר עם אמנים רבים, שסייעו להקמת המוזיאון ביצירה ובתרומה. אגודת הציירים והפסלים היהודיים בפריז אימצה את המוזיאון והעשירה את אוספיו ביצירות מאסכולת פריז. עם השנים נוספו לאוסף יצירות של אמני הארץ בכלל אמני ועמק הירדן בפרט. באולם מיוחד מוצגים דרך קבע נופי רישומיהם של אורי ורמי נחושתן, המצוירים ביד בוטחת ורבת כישרון. ראוי לציון בתמונות אלה הוא מבטם הבוגר והעמוק של מי שהיו אך נערים במותם.

האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר תכננו את המבנה הראשון של המוזיאון. במשך הזמן הוא עבר מספר שינויים, הרחבות ושיפורים (בשנים 1962, 1971, 1986 ו-2009), להם היו שותפים אדריכלים נוספים. כיום מבנה המוזיאון כולל שלוש גלריות לתערוכות מתחלפות, גלריה לתצוגת הקבע ולתערוכות האוסף וגן פסלים בחצר. השנה (2018) נחנך אגף חדש – אגף ספריית שץ, הנמצא בבניין סמוך ששימש בעבר את ספריית הקיבוץ ואת הארכיון שלו. בניין זה משמש כיום כמרכז החינוך של המוזיאון והוא כולל את הספרייה, אולם תצוגה נוסף לתערוכות מתחלפות וחלל לסדנאות מעשיות, לחוגי אמנות ולמפגשים שונים – כנסים, הרצאות, ימי עיון וסימפוזיונים.

במלאת חמישים להקמתו עבר המוזיאון תהליך של שינוי ושדרוג. מרחב התצוגה גדל, והמוזיאון מכיל אולמות לתצוגות מתחלפות, ותצוגת הקבע של האחים אורי ורמי נחושתן. אולם עיקר ביסוסו של המוזיאון הוא על תערוכות מתחלפות. מדי שנה נפתחות כארבע עד חמש תערוכות חדשות.

ב-1998 הציג המוזיאון תערוכה בשם "שבת בקיבוץ", האוצרת הייתה טלי תמיר. הייתה זו תערוכה של דיאלוג בין אמני הקיבוץ לדורותיהם. בשנת 2007 אצר יעקב גרוס תערוכה של יעקב בן דב, "מדברים גלויות מארץ ישראל", שבה בשילוב בין שלושת ענפי הצילום מוצגות תמונות של הגשמת המפעל הציוני ברחבי הארץ החל מימי העלייה השנייה, ובמהלך העשורים הבאים של המאה העשרים. שתי התערוכות כאחת מצביעות על אופיו של המוזיאון, המתמודד בעזרת יצירות אמנות עם משברים חברתיים ואידאולוגיים בחברה הישראלית. ב-2015 הוצגה במוזיאון תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון ישראלי לאמן גרפיטי, עדי סנד (אוצר: מיכאל יעקובסון). באותה שנה הוצגו גם שתי תערוכות שהתמקדו באדריכלות: התערוכה "עבודת צוות" שעסקה בעבודות משרד האדריכלים "נדלר נדלר ביקסון גיל" שתכננו בין השאר את בניין המוזיאון המקורי, והתערוכה "באר בקיבוץ" שעסקה בעבודות של האדריכל מנחם באר חבר קיבוץ געתון.

המוזיאון אירח במשך השנים תערוכות הנוגעות להנצחה הלאומית והחילונית בארץ. כן הוצגו מאות תערוכות של עבודות פיסול וציור מקומיות בנות זמננו. התערוכות מתחלפות מדי חודשיים שלושה.

במוזיאון קיימת מחלקת הדרכה לילדי גנים ותלמידי בית ספר, ההפעלות בנויות בצורה חווייתית ומטרתן לפתח אצל הילדים כלים להתבוננות, ניתוח והנאה מהאמנות הפלסטית.

המוזיאון מפעיל מחלקת חינוך והדרכות המיועדת לילדי גנים ולתלמידי בתי ספר, ומקיים גם תכניות העשרה למבוגרים. אוסף האמנות של המוזיאון כולל יצירות ציור ופיסול מאסכולת פריז ויצירות של אמנים ישראליים – ובמיוחד אמני עמק הירדן – שהתווספו לאוסף עם השנים.