האקוודוקט נבנה ב 1938 לטובת השקיית הכרמים והשדות באזור.המים נשאבו מהירמוך. במהלך השנים התפורר המבנה ובשנת 2010 פורק.

כאשר הגיעו אנשי גשר לדלהמיה (אשדות יעקב), עדיין לא היה פתרון להעברת מים לשדות. הוחלט להקים אקוודוקט (אמת מים), שיקבל מים מהצינור המוביל מן המשאבות על הירמוך, ושממנו יזרמו מים בתעלות בטון וישקו את השדות. ואכן – ב-11 במאי החלו בהכנות, וב-7 ביוני 1938 הוחלה הקמת האקוודוקט. כותב יעקב שורצמן (שור):

"עם האקוודוקט – 'ונתתיך...כעץ שתול על פלגי מים'.

באופן ספונטני, בלי כל הכנות, ואף על פי כן בהרגשה עמוקה של חג צוינה התחלת בניין האקוודוקט. קצב עבודה מזורז, קורות בטון וברזל מוצקות ויפות, חתך ראשון של התעלה הגדולה – תעלת הצפון. רצון כן לקשור את ההווה של היום עם תקוות המחר. נוף השממה אשר בליבה ננעצו שדות ירוקים. קהל גדול של חברים העומדים צפופים על הגבול בין שדה הירק מימינם והשדה החרב משמאלם. כל זה יחד הצטרף לתמונת נוף ולהרגשת חוויה – שלא רבות כמוהן בחיינו.
האקוודוקט הזה ההולך ונבנה יזרים בעורקיו מים רבים ויגישם לכל נקודה בשטחינו – כ-3000 דונם. זו הפעם הראשונה מימי בראשיתו יוצף השטח המדובר במים. עבודת השבחה והשקאה הנעשית בעקבות התישבותנו יביאו לגאולת הארץ מן המדבר, מן השממה. זכות גדולה נפלה בחלקנו, הזכות לחיות על אפיקי מים. זכות המחייבת את השתקעות אנשי השדה בענפיהם בלב ובנפש ולימוד התורה הזאת, שהשקאה שמה. יש צורך לשמור על הסגולות הטבעיות של הקרקע ועל רמת פוריותה, שתגדל ותלך עם המעבר להשקיה.
בשתיית מים קרים מתובלים במיץ לימון ובפת לחם נסתיימה אחת המסיבות הטובות, שזכרה נחרט עמוק."

כעבור כ-3 חודשים, ב-19.8.1938, כשהעבודה נעשית במריצות מלאות בבטון שנשפך מהמכונה הידנית לערבול הבטון, האקוודוקט כבר היה גמור. כותב קדיש נמרי:
"עם סיום האקוודוקט – אף אחד לא פילל שבמשך זמן כל-כך קצר האקוודוקט "יעמוד על רגליו". אפילו האופטימיסטים שלנו לא חשבו, שבתקופה של 3 חודשים בערך הוא יהיה כבר גמור. עבודת היציקה ממש התחילה ב-7 ביוני. במשך חודשיים ושבוע יצקו 38 יציקות, כל יציקה 21 מטר, בסה"כ – כ-800 מטר. 
בשבועות האחרונים הגענו ליציקה יום-יום, אל הקשיים שהיו בהספקת החומר לרגל אי-הביטחון בסביבת טבריה ולמרות המספר המצומצם של האנשים שיצקו. רוב העבודה הוצאה לפועל ע"י נוער מכל הסוגים, אפילו עבודת החפירה שהיא פרובלמאטית אצלנו. גם את העבודה הזאת הפכנו ליותר קלה ע"י זה שהיינו מכניסים מים לבורות לריכוך האדמה, כך שכל אחד יכול היה לחפור בלי קושי מיוחד.
עכשיו, עם הסיום והסיפוק הרב שישנו לכל אחד מאיתנו בהוצאתו לפועל של מפעל גדול כזה, נשכחות כל ההפרעות הרבות שהיו מכל הצדדים. לא פעם עמדנו באמצע יציקה בגלל חוסר חצץ, זיפזיף, מים או מלט. לא אחת נשארנו בלי מי שתייה בשל חוסר עגלה להביא אותם. בעיה מיוחדת הייתה תמיד גיוס אנשים ליציקה. יש לציין, שאף יציקה לא נדחתה בגלל זה ותמיד נמצא המוצא. עבודה גדולה וכבירה נעשתה הפעם במהירות ובסדר."

במשך שנים רבות שרת האקוודוקט את השדות של שתי האשדותיות. גם הילדים הפיקו ממנו הנאה רבה, כאשר טבלו במימיו הקרירים בחומו של הקיץ. במשך השנים הוחלפה שיטת ההצפה במים של השדות להמטרה ואחר כך לטפטוף. האקוודוקט ותעלות ההשקיה הפכו למיותרים. הוחלט להרוס אותם. נשאר רק זכר למפעל הגדול הזה, שנבנה כולו בידי חברי אשדות. עדיין אפשר לראות חתיכת אקוודוקט מול בית הקברות שלנו ולדמיין אותו לכל ארכו. 

מתוך אתר אשדות יעקב מאוחד