גדעון בנדל ז"ל

בן שמעון ונחמה, נולד ביום ל' בניסן תרפ"ד (4/5/1924) בתל-אביב, למד בבתי הספר היסודיים "תחכמוני", "אחד העם" והמשיך בבית הספר התיכוני למסחר "גאולה" בתל-אביב.

גדעון היה ספורטאי מעולה. הוא שיחק בטניס שולחן ובכדורסל ב"ברית מכבים עתיד" ואחר-כך ב"הפועל תל אביב", אשר בתקופה מאוחרת יותר שימש כמנהלה. כן היה חבר בנבחרת ישראל בכדורסל ויצג את המדינה בתחרויות בינלאומיות.

לאחר החלטת האו"ם בנובמבר 1947, עם יסוד המדינה, נקרא לשירות פעיל, והצטרף לשורות צה"ל.

הוא עבר את כל סולם הפיקוד, ביחידות קרביות, בתפקידי מטה והדרכה ומילא תפקידים רבים וחשובים. גדעון היה ספרא וסיפא.

כאיש צבא, היה בין מניחי יסודותיו ומעצבי דמותו של צה"ל.

הוא פיקד על גדוד "ברק" בגולני, סיים את המחזור הראשון של בית הספר לפיקוד ולמטה ואת המחזור הרביעי של המכללה לבטחון לאומי.

לאחר מלחמת ששת הימים הגיע כאלוף משנה אל פיקוד הצפון ומונה כמפקד ההגנה המרחבית.

הימים היו ימי הפגזות בלתי פוסקות וחדירות של מחבלים מגבולות ירדן וסוריה. גדעון טרח ועמל, דרבן והמריץ את העושים במלאכת ההתגוננות והביטחון שליישובי הגליל, עמק הירדן ועמק בית שאן.

לתפקיד זה, אשר מהותו שמירת חיי אדם, התמסר גדעון והזדהה איתו. כאות הוקרה על פעילות זו, נרתמו: אזור הצפון, עמק הירדן, עמק בית שאן וגופים נוספים רבים, כדי להנציח את שמו על-ידי הקמת היכל לספורט ולתרבות בדרום הכנרת (צמח) בו מתקיים, מדי שנה טורניר כדורסל בינלאומי לזכרו.

היה בין יוזמי ההתנחלות ברמת הגולן ושקד על יישובה. כמו כן, מילא את תפקידו בכל חום ליבו ומרצו והיה אחראי למיקומם ולביטחונם של יישובים אלה. עשה לילות כימים והשיג הישגים מרשימים.

משהחלו פעולות המחבלים מגבול הלבנון, הוטלה גם האחריות לביטחון אזור ספר זה על גדעון.

ביוזמתו ובתוכנונו הוכשרו קרקעות, עובדו שטחים ונפרצו דרכים, ביניהן גם הדרך העולה לחרמון בגבול לבנון (הגובלת עם ה"פתחלנד" ליד קבוץ דן) שהוא הגה את רעיון פילוס נתיב הרים זה, אך לא זכה לראות בהגשמתו אושר אחר מותו נקרא על שמו - "מעלה גדעון".

למרות היותו עסוק בבעיות קשות ומטרידות, תמיד היתה אוזנו קשוב ולבו פתוח לשמוע, להסביר, להדריך ולהעמיד דברים באור הנכון ובפרופורציה נאותה. הוא היה נעים הליכות, בהיר סבר, חבר טוב ואהוב על רעיו המפקדים ועל חייליו - פיקודיו.

למרות העומס שהטילו עליו תפקידיו הרבים בצה"ל מצא זמן לעסוק בספורט והמשיך להתאמן ולשחק עד יומו האחרון.

ביום ח' בטבת לתש"ל (17/12/1969) נפל אל"מ גדעון בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. על הקבר הפתוח ספד לו הרמטכ"ל דאז, רב אלוף חיים בר לב, שאמר: "גדעון היה מסוג המפקדים, הרואים בכל תפקיד שהם ממלאים שלימות בפני עצמה - לא קרש קפיצה, לא שלב מעבר, כי אם ייעוד בפני עצמו, אותו יש להשיג עד תום. הוא היה מאותם המפקדים, שעליהם למעשה עומד הצבא. בשנתיים האחרונות מילא גדעון תפקיד, אשר מטרתו היא שמירת חיי אדם - חיי ילד בישוב-ספר ותושב בעיירת פיתוח. גדעון התמסר לתפקידו והזדהה איתו, עשה לילות כימים והשיג הישגים מרשימים. אני יודע שאין בכוחן של מילים לנחם ולמלא את החלל שנוצר, אך למרות זאת רוצה אני לומר ורוצים אנו לזכור, כי גדעון היה בראש ובראשונה אדם, במובנה המלא של המילה: בעל, אב, בן, חייל, מפקד חבר. חייו היו קודש לבטחון העם. עוד כנער הצטרף לפלמ"ח ולקח חלק פעיל במאבק הוא הקדיש את חייו לכלל, כזה היה וכזה יישאר בזכרוננו".

כתבות לזכרו נכתבו על-ידי מפקדיו בצה"ל ועל ידי אנשי ביטחון ביישובי הגליל ובמוסדות ההתישבות. כן הקדישו עיתוני הספורט מאמרים לזכר דמות כספורטאי.

גדעון היה בין מקימי קרן הנאמנות לעזרת יישובי הספר. תעודת-ההוקרה הראשונה ניתנה למשפחתו של גדעון, "אשר מסר את נפשו על שלומם של יישובי-הספר".

הניח אישה, בת ובן.

קרדיט