1997 - הטבח בנהריים. חי...הטבח בנהריים. חייל ירדני ירה על קבוצת תלמידות מבית שמש שהיו בטיול באי השלום בנהריים. שבע נהרגו, שש נפצעו מתוכן שתיים קשה 23.3.19971997 - הטבח בנהריים. חייל ירדני ירה על קבוצת תלמידות מבית שמש שהיו בטיול באי השלום בנהריים. שבע נהרגו, שש נפצעו מתוכן שתיים קשה 23.3.1997קרא עוד
חזרהעריכה
פרטים (0)
הטיול והטבח
למשרד החינוך, התרבות והספורט לא הייתה הנחיה ברורה באשר לכניסת תלמידים לאי השלום, ולא ניתנו אישורים ביטחוניים לטיולים באזור זה. קצין הביטחון של החברה להגנת הטבע הנחה את בתי ספר שדה של החברה שלא לקיים טיולים עם תלמידי בתי ספר וחניכי תנועות נוער בנהריים. מאידך, פרסומים שונים של אישים במשרד ושל גופים הקשורים אליו עודדו ביקור באתר. על פי רישומי משטרת ישראל, שהייתה אחראית על מעבר הגבול, בשנת 1996 בקרו באתר כ-100,000 ישראלים, ובהם עשרות אלפי תלמידים.
התלמידות שנפגעו בטבח היו תלמידות בית הספר המקיף הדתי אמי"ת ע"ש פירסט, בבית שמש. הן השתתפו בטיול השנתי של בית הספר, שהיה משותף לשכבות ז' וח'. הבנים בשתי שכבות אלו יצאו לטיול חודש לפניהן (בפברואר 1997), ובחודש מרץ הגיע תורן של הבנות. מסלולי הטיולים לבנים ולבנות היו זהים: הר הגלבוע, הר ארבל, ואתרים בבקעת הירדן.[במהלך הטיול השנתי של כיתות הבנים מנע מזג האוויר את הירידה בהר הארבל, והוחלט שהתלמידים יבקרו במקום זאת בחצר גשר הישנה ובאי השלום. הטיול של התלמידים עלה יפה, ובעקבות שביעות הרצון הוחלט שגם הבנות תבקרנה באתרים אלה.
הטיול השנתי של הבנות התקיים בימים שלישי - חמישי, ב' - ד' באדר ב'תשנ"ז, 11 - 13 במרץ 1997 התלמידות טיילו בשני מסלולים מקבילים, באחד מהם כיתות ז' ובמסלול השני כיתות ח'. תלמידות כיתה ז' ביקרו באי השלום ביום רביעי, ג' אדר ב', 12 במרץ, והביקור עבר בשלום. תלמידות כיתות ח' הגיעו לביקור באי למחרת, יום חמישי, ד' אדר ב', 13 במרץ. אל התלמידות נלוו שני מורים (שהיו גם מאבטחי הטיול) ושתי מורות, וכן מדריך מטעם חצר גשר הישנה. במעבר הגבול הפקידו המורים את נשקיהם, שכן אסור היה לישראלים להיכנס חמושים אל השטח הירדני. לאחר בדיקה אישרו הירדנים את כניסת האוטובוס לשטח אי השלום, והתלמידות ירדו מן האוטובוס כאשר הגיע לרחבת התצפית, שפנתה מזרחה. מול הרחבה עמד מגדל שמירה, שהיה מאויש בחיילים ירדניים. בנוסף לתלמידות היו במקום גם זוג מטיילים ישראלים נוסף, ומדריך שליווה אותם.[5]
עם תחילת ההסבר נשמע צרור יריות, שהסתבר מאוחר יותר שנורה על ידי אחד החיילים הירדניים בשם אחמד מוסא דקמסה. החייל ירה במשך כמה דקות על התלמידות, עד שהירי הופסק, כנראה בשל תקלה בנשקו.[6] לדברי התלמידות והמורים שאר החיילים הירדניים לא ניסו להפסיק את הירי ואף היו אדישים למתרחש. המורים ניסו להוריד את הבנות מן הגבעה שעליה הייתה התצפית, העלו את כל התלמידות שלא נפגעו לאוטובוס, ועמן העלו גם שתי פצועות וכן את זוג הישראלים שהיה במקום. בגבעה נותרו תלמידות שנהרגו וכמה פצועות נוספות. האוטובוס נסע ויצא משטח אי השלום, ובמקביל השתלטו חיילים ירדניים על אזור התצפית, ומנעו גישה לתלמידות שנותרו בו. כוחות חילוץ והצלה ישראליים שביקשו להיכנס לאיזרו הטבח עוכבו במעבר הגבול על ידי הירדנים, ורק לאחר כ-40 דקות הורשו להיכנס. בזמן זה פינו הכוחות הירדניים את ההרוגות ואת אחת המורות שנפצעה לעיירה הקרובה, שונה. על פי העיתון הארץ, מאות ירדנים הגיעו לבית החולים וביקשו לתרום דם עבור הפצועות בתיאום עם השלטונות הירדניים פינו מסוקים של צה"ל, ובהם לוחמי יחידת החילוץ והפינוי בהיטס את ההרוגות ואת הפצועה מירדן. בפיגוע נרצחו, כאמור, 7 תלמידות: נטלי אלקלעי, שירי בדאייב, נירית כהן, קרן כהן, יעלא מאירי, עדי מלכה וסיון פתיחי. ארבע תלמידות נוספות, ומורה אחת, נפצעו
מתוך ויקיפדיה
לאירוע זה עדיין לא התווספו תמונות מסמכים או סרטונים
הטיול והטבח
למשרד החינוך, התרבות והספורט לא הייתה הנחיה ברורה באשר לכניסת תלמידים לאי השלום, ולא ניתנו אישורים ביטחוניים לטיולים באזור זה. קצין הביטחון של החברה להגנת הטבע הנחה את בתי ספר שדה של החברה שלא לקיים טיולים עם תלמידי בתי ספר וחניכי תנועות נוער בנהריים. מאידך, פרסומים שונים של אישים במשרד ושל גופים הקשורים אליו עודדו ביקור באתר. על פי רישומי משטרת ישראל, שהייתה אחראית על מעבר הגבול, בשנת 1996 בקרו באתר כ-100,000 ישראלים, ובהם עשרות אלפי תלמידים.
התלמידות שנפגעו בטבח היו תלמידות בית הספר המקיף הדתי אמי"ת ע"ש פירסט, בבית שמש. הן השתתפו בטיול השנתי של בית הספר, שהיה משותף לשכבות ז' וח'. הבנים בשתי שכבות אלו יצאו לטיול חודש לפניהן (בפברואר 1997), ובחודש מרץ הגיע תורן של הבנות. מסלולי הטיולים לבנים ולבנות היו זהים: הר הגלבוע, הר ארבל, ואתרים בבקעת הירדן.[ במהלך הטיול השנתי של כיתות הבנים מנע מזג האוויר את הירידה בהר הארבל, והוחלט שהתלמידים יבקרו במקום זאת בחצר גשר הישנה ובאי השלום. הטיול של התלמידים עלה יפה, ובעקבות שביעות הרצון הוחלט שגם הבנות תבקרנה באתרים אלה.
הטיול השנתי של הבנות התקיים בימים שלישי - חמישי, ב' - ד' באדר ב' תשנ"ז, 11 - 13 במרץ 1997 התלמידות טיילו בשני מסלולים מקבילים, באחד מהם כיתות ז' ובמסלול השני כיתות ח'. תלמידות כיתה ז' ביקרו באי השלום ביום רביעי, ג' אדר ב', 12 במרץ, והביקור עבר בשלום. תלמידות כיתות ח' הגיעו לביקור באי למחרת, יום חמישי, ד' אדר ב', 13 במרץ. אל התלמידות נלוו שני מורים (שהיו גם מאבטחי הטיול) ושתי מורות, וכן מדריך מטעם חצר גשר הישנה. במעבר הגבול הפקידו המורים את נשקיהם, שכן אסור היה לישראלים להיכנס חמושים אל השטח הירדני. לאחר בדיקה אישרו הירדנים את כניסת האוטובוס לשטח אי השלום, והתלמידות ירדו מן האוטובוס כאשר הגיע לרחבת התצפית, שפנתה מזרחה. מול הרחבה עמד מגדל שמירה, שהיה מאויש בחיילים ירדניים. בנוסף לתלמידות היו במקום גם זוג מטיילים ישראלים נוסף, ומדריך שליווה אותם.[5]
עם תחילת ההסבר נשמע צרור יריות, שהסתבר מאוחר יותר שנורה על ידי אחד החיילים הירדניים בשם אחמד מוסא דקמסה. החייל ירה במשך כמה דקות על התלמידות, עד שהירי הופסק, כנראה בשל תקלה בנשקו.[6] לדברי התלמידות והמורים שאר החיילים הירדניים לא ניסו להפסיק את הירי ואף היו אדישים למתרחש. המורים ניסו להוריד את הבנות מן הגבעה שעליה הייתה התצפית, העלו את כל התלמידות שלא נפגעו לאוטובוס, ועמן העלו גם שתי פצועות וכן את זוג הישראלים שהיה במקום. בגבעה נותרו תלמידות שנהרגו וכמה פצועות נוספות. האוטובוס נסע ויצא משטח אי השלום, ובמקביל השתלטו חיילים ירדניים על אזור התצפית, ומנעו גישה לתלמידות שנותרו בו. כוחות חילוץ והצלה ישראליים שביקשו להיכנס לאיזרו הטבח עוכבו במעבר הגבול על ידי הירדנים, ורק לאחר כ-40 דקות הורשו להיכנס. בזמן זה פינו הכוחות הירדניים את ההרוגות ואת אחת המורות שנפצעה לעיירה הקרובה, שונה. על פי העיתון הארץ, מאות ירדנים הגיעו לבית החולים וביקשו לתרום דם עבור הפצועות בתיאום עם השלטונות הירדניים פינו מסוקים של צה"ל, ובהם לוחמי יחידת החילוץ והפינוי בהיטס את ההרוגות ואת הפצועה מירדן. בפיגוע נרצחו, כאמור, 7 תלמידות: נטלי אלקלעי, שירי בדאייב, נירית כהן, קרן כהן, יעלא מאירי, עדי מלכה וסיון פתיחי. ארבע תלמידות נוספות, ומורה אחת, נפצעו
מתוך ויקיפדיה