האוטוגרפרס הוא מיזם אומנות תיעודי בינלאומי המפגיש בין אומנים לבין עדים למאורעות היסטוריים. התערוכה הנודדת משקפת את ההיסטוריה דרך עיניהם של האנשים שחוו אותה באמצעות אומנים מוכשרים שתעדו אותם. בכך היא מחברת בין הדורות, הקהילות והתרבויות השונות בעיר.

התרגשנו להגיע בפעם הראשונה עם מיזם האוטוגרפרס לצפת. לא בכדי אומרים עליה שהיא אינה כשאר הערים: "היא עיר קסומה של מסתורין ואגדות, עיר של לומדי תורה והגות, שפעמי הזמן כאילו חדלו בה מלכת ואווירה מיוחדת שורה עליה". כמה מגדולי הרוח והיצירה בעם היהודי פעלו בסמטאותיה הציוריות, והקנו לה מקום של כבוד בתור אחת מארבעת 'ערי הקודש'. את אותה תחושה של קודש הרגשנו כשהלכנו בין סמטאותיה המפותלות שם חבויים סיפורים מפעם עם אנשים 'כמו פעם'. אנשים שמאמינים ופועלים למען אחווה, נתינה וקהילתיות.

זה מה שמיזם האוטוגרפרס מאמין בו: להחזיר את המפגש של "פנים אל פנים" אל הווי הקהילה ולהוות מצע לשיחה מעמיקה יותר. בספר זה נאגדו סיפורי העדים המייצגים "נקודות" בהיסטוריה שחלקם שופכים אור על החיבור בין המקום לאדם ולקהילה כמו למשל: אודות בתי הכנסת המקומיים, ההתיישבות על הר כנען, וסיפורה של הגבינה הצפתית המקורית הידועה.
השירים מדברים על 'זקני צפת', ואילו אנו למדנו שלכולם זיכרונות ילדות משותפים על החיים בצל הפרעות והירי מהשכנים הערבים בשנות ה-40. ולמרות הקושי, רובם מעולם לא חשבו לעזוב. ככה זה עבור משה כהן, שסיפר לטובה אשל ולצלם אלימלך גד גרסטל על החיים בצפת בימי המנדט הבריטי ומלחמת תש"ח, וגם היה גם עבור יעל הירש שבעלה לעתיד חיכה לה במשך 7 שנים עד שחזר לישראל, מכיוון שהיא לא יכלה לדמיין כי תעזוב.
הבחירות על איפה נבנה את ביתנו – כותבות את סיפור חיינו. אחרי שנלחמו במלחמת העולם השנייה, עבור 2 מהמתועדים שלנו מסע העלייה לישראל הוביל אותם לבחור לגור בצפת עיר של רוח, שלווה והשראה. הצלם נועם גיגר זכה לברכה מיוחדת מהווטרנית זינאידה סבצוב, ילידת 1928 אותה תיעד יחד עם נטליה קמינסקי, ואילו הצלם אייל סאבא נפגש בפעם הראשונה עם הווטרן בוריס חלפון – במפגש אליו התלוותה אשתו מזה 67 שנים.

בכל מיזם האמנים מוצאים פינה קרובה לליבם, וכך גם הפעם, רוני פלד חזר אל חברי ילדותו של אביו, המגיע ממשפחה צפתית רבת דורות, דוד כהן שמע את סיפורו של חנוך שחר, ניצול שואה אותו תיעד באירועי יום השואה בעיר, ונטליה קמינסקי השלימה חלום ישן של תיעוד דמותו של מורה למתמטיקה אגדי, אכנבליט משה, אשר לימד אותה גם חידות לוגיות וגם על משמעות דבקות במטרת הגשמת חלום ישן.

אלו רק מקצת מהסיפורים שתועדו במסגרת תערוכה זו בו יש מקום וכבוד לעבר ולמורשת, אך גם רוח רעננה עם מבט קדימה דרך עיני היוצרים. לכולם משותפת האהבה והחיבור העז לעיר הייחודית, לאוויר הצח ולאווירה שאין שנייה שלה. המסע הזה היה מרגש לכולנו, אך אין בליבי ספק, שזוהי רק תחילתו והקשרים שנרקמו ימשיכו להעמיק את שורשיהם. כי זו דרכם של בני ובנות צפת, להתמיד במסורת ולנטוע אהבה בין הרים ירוקים ובין לבבות.