מיקומו של בית גבריאל נקבע כל כך קרוב אל שפת אגם הכנרת, לבקשתה של מי שחלמה והגשימה אותו – הגברת גיטה שרובר זכרה לברכה. בנה, גבריאל ז"ל, שירת ברמת הגולן והיא רצתה שמכל מקום בבית – ניתן יהיה לראות את הרמה. כך גם עוצב חדר השלום, המשופע בחלונות שדרכם יכול הנוף המדהים שמסביב לחדור פנימה. על מגילת החזון של בית גבריאל חתמו בטקס הנחת אבן הפינה, בשנת 1993 - נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה יצחק רבין, נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, ראש עיריית ירושלים לשעבר טדי קולק, הפרופ' אמנון רובינשטיין, דן מרידור, גיטה שרובר ומי שהיה באותם ימים ראש המועצה האזורית עמק הירדן, זאב שור. וכך נכתב על הקלף בטקס הנחת אבן פינה: בית גבריאל יהיה  "בית תרבות ומרכז חיי רוח וחברה לתושבי האזור ולכל שוחרי התרבות, היצירה והאמנות הבאים בשעריו". שנה לאחר מכן, כבר התווסף נדבך חשוב בחזונה של מייסדת הבית – חלום השלום. בנובמבר 1994 התקיים בחדר השלום טקס אישרור הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל לבין ממלכת ירדן. במבט מפוקח לאחור אפשר לומר, שפסטיבל הסרטים שבו יקרינו - באולם הזה - יצירות מופת של אנשי קולנוע איראנים, סורים, סעודים ולבנונים, אשר יסתובבו בין חדרי הבית ויישבו על המרפסת הנפלאה של בית גבריאל, לצידם של קולנוענים ישראלים כמובן – פסטיבל זה כנראה מתמהמה מעט. אבל חובה נעימה היא עבור כולנו – להמשיך לקוות ולהשתדל מאד, כדי שנזכה לראות במו עינינו את היום הזה.   רשימת האנשים שכן הגיעו לכאן במשך 25 שנות קיומו של בית גבריאל יפה ומרשימה גם כך: הדלאי למה ביקר כאן, וגם – מיכאיל גורבצ'וב, המלך הירדני חוסיין, שר החוץ האמריקני וורן כריסטופר, נשיאים, ראשי ממשלה ושרים ישראלים לדורותיהם. וכמובן אומנים רבים – זמרות וזמרים, קומיקאים, שחקנים, אנשי ונשות אקדמיה; הבמה הזו וכל רבבות הצופים שישבו מולה לאורך השנים צפו באלפי סרטים והצגות, בהרצאות ובכנסים מכל סוג. אין מילה אחת בעברית שלא נשמעה בחלל האולמות של בית גבריאל. צחוק ובכי, לחישות ושירה רמה, תשואות ומחאות, דברי שבח וגם ביקורת – הכל נשמע והכל חלף, אך הספיק להטביע חותם של עושר תרבותי ופלורליזם אמנותי. נהר גדול של יצירה חופשית, שאנחנו מציינים היום 25 שנים להיווסדו. {כתב: עמי כברי}